אני גר בדיוק באמצע, בין שני הבתים שבילדותי גרו בהם הסבים והסבתות שלי. מאתיים מטר צפונה ההורים של אמא. מאתיים מטר דרומה ההורים של אבא. כאדם עם נטיה מטרידה לנוסטלגיה התרגשתי מאוד כשעברתי לגור פה. התהלכתי ברחובות עם הראש שמוט בערגה לכיוון השמיים, מוצף זכרונות שעברו רומנטיזציה מוגזמת
(״הנה,ממש פה גנבו לי את האופניים שקיבלתי לבר-מצוה״), כשבראשי מתנגן פסקול שמעורבים בו מלא כינורות. עד שאחי הקטן שהפנים אותי טוב מדי,קטע את החגיגה והוכיח שאת המנגינה הזאת כן אפשר להפסיק כשאמר לי יום אחד:״כן, אבל בוא נודה על האמת, אתה גר בחולון (במלעיל ועם קובוץ) ובתכלס, זו שכונה של זקנים ורוסים״… מיותר לציין שאין לי דבר נגד זקנים (חוץ מזה שהם נורא מבוגרים) ואני כל כך אוהב רוסים שכבר זמן רב אני מפיץ באדיקות את התיאוריה שהמצאתי שמוצאם של כל האשכנזים הוא מרוסיה. זו תיאוריה שמבוססת על מחקר שמעולם לא ערכתי. מה שכן,השיטוטים הרומנטיים הוחלפו במחשבות האם בעצם היה כל כך מעפן גם בילדות. כולם בשכונה הזאת מעשנים. המוכרים, הלקוחות, העוברים והשבים.הרחוב מרגיש כמו חדר המעשנים
שדה התעופה. אפילו החתולים פה מעשנים את קיצם לאחור ויוצאים להפסקות סיגריה. לבת שלי אני נותן להסניף אגזוזי אוטובוסים כדי להתאוורר מהסיגריות. ובכל זאת, אני אוהב את השכונה, בעיקר בגלל שהיא קרובה ליציאה מהעיר…:) סתם סתם. לא רק. גם בגלל האנשים. החנווני האדיש מדי, הקצב הלבבי מדי ובעיקר ניסים הירקן.
כשאמרו לי ניסים הירקן דמיינתי איש עם גופיה לבנה וגורמט 18 קראט. במקום זה פגשתי אדם כובש ואופטימי בן 88. הוא ניהל בעצמו את חנות הירקות שלו מתחילת שנות ה-50׳. למעלה משישים שנה! הוא השמעון פרס של הדלורית והפטרוזיליה. השבוע הוא פתאום סגר. בלי להודיע. מסר את המפתחות לשני צעירים ופרש. כשכוחו במתניו. כמו אלוף! החנות מתוחזקת טוב הרבה יותר עכשיו, אבל משהו בפשטות של העולם הישן שהוא היטיב לייצג על 88 שנותיו חסר לי מאוד. ואולי בעצם מדובר בסך הכול בגעגוע לילדות. או פשוט לסבים והסבתא שלי ז״ל (סבתא אחת עוד יש לי תודה לאל תבדל״א).
בכל מקרה, הבית שלנו מהווה שדרוג מבחינתי לעומת הבית הקודם שגרנו בו, ששכן באיזור מוכה קריוקי.
אבל מה שהופך את המגורים כאן למשהו עם אופק עתידי של צעיר יווני זה שמתחת לבית יש פיצוציה. אנחנו קוראים לה הכלומניקיה. הכלומניקיה מורכבת מפרלמנט מעשן שיש בו 5 דמויות קבועות ועוד כמה מתחלפות והיא פתוחה 7 ימים בשבוע. מה שאומר שאפילו השבת היקרה והשלווה שלי תמיד מופרעת ברעש הקולני שלהם. אין לי מושג ממה המקום מתקיים. פעם בכמה שעות נכנס לקוח לקנות סיגריות וזהו. בזמן שהם עוסקים בפעילות המרכזית שלהם, שזה טורנירי שש-בש, הם חוסכים את המאמץ שכרוך בלבטא את האות נ׳ ופונים אחד לשני בתואר ״יא ב׳זונה״ (בהשמטת ה-נ׳). זה חסכון עצום באנרגיה וזה ראוי להערכה… המזון שלהם מבוסס על ניקוטין. כשהם לא מקללים שמאלנים הם מדברים על כדורגל. אני חייב לציין שבתור חובב ספורט ברמת ההפרעה, אני מאוד אוהב כדורגל. אבל רבאק, כמה שעות ביום אנשים בני 50 יכולים לדבר על נבדלים ועל כמה הם הביאו בווינר? כמו רוב המדינה וכמו שרת התרבות, הם שונאים אמנים! מה שמדרבן אותי לעבוד בהנאה מרובה על סולמות בפסנתר במשך שעות עם חלונות פתוחים לרווחה. כמובן שהייתי מעיר להם בשמחה על הרעש, אבל לא כל כך דחוף לי לברר איך הגוף שלי מגיב ללינץ׳.
מכיוון שכל ישראל אחים וזה…ובכל זאת אני לא מעוניין להשמיץ אנשים שלא ראיתי שהזיקו לאף אחד (חוץ מלאליטיזם חסר הבסיס שלי) החלטתי שהם בעצם מבטאים השקפה פילוסופית על החיים. הם כמו מראה. מעין משל שנועד להראות לכל המתרוצצים שהריצות ה״חשובות״ שלהם הן ריצות סביב הזנב.לא מובילות לשום מקום. הם בעצם ממחיזים את ״קהלת״, ש״מותר האדם מן הבהמה אין, כי הכול הבל״, ש״מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש״. הם בסך הכול שליחים שנועדו להזכיר בהפוך על הפוך את המסקנה של קהלת בסוף הספר, ש״סוף דבר הכול נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם״.
כך או כך, אני מוכן להשתטח על מזוזות או לטבול במעיין גלילי בשיא החורף, רק שיעתיקו את הכלומניקיה למקום אחר.
שיצליחו, שהעסק ישגשג, שיזכו בטוטו ובלוטו ביחד בו זמנית. רק במקום אחר!
(הי,שמעתי שפתח תקוה מתפתחת לא רע)…
מישהו בקרוב יצטרך לעזוב. או אנחנו או הם. נקווה שהם.
ונאמר אמן!